רש"ש על קידושין ל״ט

1 גמרא והתניא ספק ערלה כו' בסוריא מותר. צ"ל והתנן כמו שהגיה הגרי"פ כי משנה היא בסוף ערלה וכן איתא לעיל דתנן ספק ערלה כו'. ולפלא על הט"ז ביו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ג שכתב דברייתא היא:

2 שם והאנן תנן הכלאים מד"ס לא קשיא כו'. כצ"ל:

3 רש"י ד"ה ההוא למעוטי זרעים. דמשום דאפקי' בלשון זריעה כתב שדך. ר"ל דהמיעוט לא קאי רק על פשטי' דקרא. וכה"ג כתבו התוס' בב"מ סא לענין רעך דכתיב גבי לא תגזול. ועמש"כ בס"ד בכתובות לד:

4 תד"ה ההוא. פי' בקונטרס כו' דאין לוקין עליו. בפרש"י ליתא וכן נכון דלמעוטי ממלקות לא איצטריכא דאין מזהירין מ"ה אלא למעוטי מאיסורא:

5 תד"ה לא. ותדע כו' ל"ל שדך דמשמע למעוטי ח"ל כו'. דמפשטא דקרא ליכא למוכח דא"ל דמיירי בהרכבה. ומש"כ הרש"א ע"ד רש"ל שדחוק כו'. לפמש"כ בס"ד ברש"י תראה שהוא מורווח:

6 גמרא אמר אביי מתניתין דעבדין ליה יום טב כו'. לפרש"י נראה דהשתא לא נצטרך תו להא דרב שמעי' ודלא כהתוי"ט שהביא לתרוויהון:

7 בסה"ע דכי הוו עיילין בתרין כו'. לעיל כט: וש"נ:

8 תד"ה שאם. וא"ת בלא"ה נמי כו' רב חסד כו'. ולעד"נ דודאי מימרא דר' כרוספדאי שם דג' ספרים כו' בינונים תלויין כו' לא זכו כו' אתיא ככ"ע. דע"כ לא דרשי ב"ה ורב חסד כו' אלא בדין דלאחר התחייה. אבל בהא דג' ספרים דמיירי בדין דעוה"ז לפי' הר"ן שם או בדין דעוה"ב דהיינו עולם הנשמות לפי' התוס' שם גם ב"ה מודו דיש חילוק בין צדיקים לבינונים. ואף לעולם התחייה יש חילוק בינם לענין אם יש בהם עון דפושעים בגופן כדאיתא שם: